קביעת פוטנציאל זיהום קרקע מתבצעת בשלבים שונים, וכוללת זיהום קרקע, גז קרקע או מי תהום. השלב הראשון כולל עריכת סקר היסטורי, במסגרתו נאספים נתונים, מסמכים ומידע הנוגע לפעילויות המתרחשות באתר הנחשד כמזוהם ובהיסטוריית השימושים שלו. מטרת הסקר היא לבחון האם קיים זיהום והאם יש לכך השלכות סביבתיות. לסקר זה חשיבות רבה, שכן הוא מעניק הבנה מעמיקה של האתר ומאפשר תכנון נכון של שלבי החקירה והשיקום במידת הצורך.

הסקר ההיסטורי משמש גם כבסיס מקצועי לתהליכים משפטיים ותכנוניים, כולל קביעת ייעוד ושימושי קרקע, תהליכי מכירה ומיזוג של נכסים וחברות, כחלק מבדיקות נאותות..

הסקר ההיסטורי נועד להעריך את השפעת זיהום הקרקע על הסביבה, תוך הסתמכות על שלושה מרכיבים מרכזיים בהם: מקור הזיהום ,דרכי ההובלה, והקולטנים.

הסקר בוחן את המידע הקיים לגבי שלושת המרכיבים הללו, על ידי סקירת השימושים ההיסטוריים בקרקע, בחינת השימושים הנוכחיים והתייעצות עם משתמשי הקרקע הפעילים. כאשר מתגלה חשד לזיהום, מוגדרת תוכנית דיגום מקיפה הכוללת את מיקומי הדיגומים, עומקם והצורך בדיגום קרקע, גז קרקע ומי תהום.

שלבי ביצוע הסקר ההיסטורי

1. איסוף מידע היסטורי: ניתוח שימושי הקרקע לאורך השנים ממגוון מקורות, כגון תצלומי אוויר היסטוריים, מאגרי מידע ציבוריים, תיקי תכנון והנדסה, ומסמכים מארכיונים ברשויות המקומיות.
2. סיור שטח: ביקור באתר כדי לבחון את המידע שנאסף ולאסוף נתונים נוספים על הפעילות במקום, כולל זיהוי מקורות פוטנציאליים לזיהום.
3. הכנת דוח מסכם: הצגת ממצאי המידע שנאסף וניתוחו לצורך אפיון הזיהום באתר. הדוח כולל מיפוי האזורים החשודים או נקיים מזיהום קרקע, גז קרקע או מי תהום, וכן הצעת תוכנית להמשך בדיקות לקבלת תמונת מצב מדויקת על היקף הזיהום.